ההיסטוריה של גוש קטיף
תר"ץ-תשכ"ז, 1930-1967: כפר דרום - יתד יהודית שנעקרה

    החל מתחילת שנות השלושים העיר עזה היתה ריקה מיהודים, אבל התיישבות יהודית החלה בדרום הרצועה.  

    כאשר החלה מתחדשת בסוף המאה הקודמת ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל, התנגדו לה ערביי הארץ. זה היה בפומבי. בסתר מכרו הערבים את אדמותיהם ליהודים. גם זה לא מדוייק: את האדמות הטובות שמרו הערבים לעצמם. ליהודים הם מכרו, בכסף מלא, את הביצות.

     רוב אדמות חבל עזה היו אדמות פוריות. הביצה היחידה באיזור חבל עזה של היום היתה ביסת א-דיר - ביצת דיר-אל-בלאח, מצפון-מערב לעיירה. הודות לביצה זו הצליח בתחילת שנות השלושים פרדסן מרחובות בשם טוביה זיסקינד מילר לקנות חלקת אדמה ליד דיר-אל-בלאח, נטע בה פרדס ותמרים משובחים, וחפר באר בעומק של 38 מטרים ששפעה כ-100 מטרים מעוקבים לשעה. אולם גורלם של אלו לא שפר. ב"אינתיפאדה" של שנות השלושים, אלו הקרויות עד ימינו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-39) עקרו הערבים את מטע התמרים והפרדס וסתמו את הבאר.

    בשנת תש"ד, 1944, לטשה עיניה אל השטח הקרן-הקיימת לישראל. לאחר משא-ומתן עם טוביה מילר רכשה בחודש אב תש"ה, אוגוסט 1945, הקרן-הקיימת לישראל את השטח שהשתרע על פני 262.5 דונם בלבד. השטח היה קטן בהיקפו, ובוודאי שלא מספיק להקמת ישוב מבוסס ואיתן, אולם במוצאי יום הכיפורים תש"ז, אוקטובר 1946, כשההנהגה הציונית ומפקדת "ההגנה" החליטו להעלות בלילה אחד י"א נקודות התיישבות עבריות בנגב בתגובה ל"תוכנית מוריסון" שאיימה על קריעת הנגב מהמדינה היהודית העתידית, היתה אחת מהן באותו שטח בפאתי דיר-אל-בלאח. הקיבוץ - של תנועת הקיבוץ-הדתי - קיבל את השם התלמודי הישן כפר-דרום כשם הישוב היהודי שעמד כאן בימי המשנה.

   שנה וחצי עמד הקיבוץ במקומו, עד שנת תש"ח. במלחמת העצמאות החל הצבא המצרי, כצבאות רבים במהלך ההיסטוריה, את מסע הכיבוש של ארץ-ישראל דרך חבל עזה. וכאן הוא מצא טריז התקוע לו "כעצם בגרון".מתחילת הפלישה המצרית לדרום הארץ, לאחר הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948, ועד ה-11 ביוני 1948, עת החלה ההפוגה הראשונה, היה כפר דרום נתון במצור של הצבא המצרי, מצור שלווה בהתקפות מטוסים, ארטילריה וכוחות רגליים. מגניו של היישוב ספגו אבדות רבות וסבלו ממחסור במזון ובתחמושת, אך הצליחו להחזיק ביישוב. האספקה שניסו המטוסים הישראליים להטיל אל עבר היישוב נפלה לרוב מחוץ לו. גם בזמן ההפוגה, לא אפשר הצבא המצרי לפנות פצועים ולהעביר אספקה אל מגני היישוב. שיירת חילוץ פצועים שיצאה מכפר דרום הותקפה ונאלצה לשוב לאחר שספגה אבדות.

   לאחר שנתקבלו ידיעות כי הצבא המצרי החליט לכבוש את כפר דרום, ולאור מצבם הקשה של מגניו וחוסר ההצלחה של צה"ל להעביר אספקה ותגבורת, הוחלט לפנות את היישוב. בליל ה-8 ביולי, שבו עמדה ההפוגה בקרבות להסתיים, הסתננו מגני היישוב דרך קווי הצבא המצרי אל מכוניות פינוי שחיכו להן בנקודה שנקבעה מראש. הם התגלו, ונורתה לעברם אש שגרמה להרוג ולשני פצועים. למרות האש, הצליחו המגנים להגיע אל כוח החילוץ ועזבו את המקום. בבוקר ה-8 ביולי החל הצבא המצרי בהתקפה על היישוב. לאחר התקפה ארטילרית נכנס כוח רגלים מצרי למקום וגילה כי היישוב ריק.

    כשהסתיימה מלחמת העצמאות, נותרה רצועת עזה בידי המצרים. הקיבוץ נחרב.


 
 רגע של נחת בכפר דרום

 מחנה רפיח


היאחזות נח"ל רפיח אחרי מבצע סיני


   אחת מפרשיות ההתיישבות הפחות מוכרות היא זו שהתרחשה אחרי מבצע סיני, עשר שנים אחרי עליית כפר-דרום, בשנת 1956. נח"לאים דתיים, חברי גרעינים של הקיבוץ-הדתי, הקימו היאחזות נח"ל ליד רפיח במגמה להופכה לקיבוץ דתי. המקום שנבחר להקמת ההיאחזות ברפיח היה מחנה צבאי מצרי, ששימש בית חולים לפני המלחמה. המטרה היתה ברורה, כפי שהגדיר סא"ל אהרון חרסינה, ראש ענף התיישבות באגף מבצעים, את ההיערכות לקראת הקמת ההיאחזות ברפיח: "יצירת עובדות של עיבוד שטחים חקלאיים באזור הרצועה וקיום עובדה של קיום יישוב חקלאי ברצועה". (המסמך המקורי שמור בארכיון צה"ל).

   ב-31 בדצמבר 1956 התקיימה הישיבה המסכמת לקראת העלייה על הקרקע. סגן מפקד הנח"ל, משה גת  קבע כי "מגמת ההיאחזות היא ברפיח ליצור את העובדה שקיים יישוב יהודי ברצועה. ההיאחזות תעסוק בחקלאות. לצורך זה תספק הסוכנות היהודית ציוד חקלאי ומשק חי אשר יאפשרו לעבד מיידית 1,000 דונם קרקע בעל ו-250 דונם שלחין".

   הימים הראשונים עברו על הנח"לאים בניקוי ובסידור המחנה, בשיפוץ המבנים והכשרתם למגורים. ראובן רוזנבלט, שיהיה לימים ראש המועצה הראשון של חבל עזה, אז אחד מהנח"לאים שהקימו את ההיאחזות, מונה למפקד הנקודה ולצורך כך אף קיבל דרגת טר"ש... הנח"לאים גידלו במקום 350 תרנגולות, 80 כבשים, 8 פרות ופר אחד, ושבעה גמלים. הם הספיקו לחרוש שטח של אלף דונם, מתוכו נזרעו ששים דונם במגוון ירקות: גזר, בצל, תפוחי אדמה וחמניות.


 
 רוזנבלט בהיאחזות רפיח


   בסוכנות היהודית כבר הושלמו ההכנות להקמת ישוב הקבע של "נח"ל רפיח" כאשר הממשלה החליטה על החזרת רצועת-עזה למצרים. ב-6 במרץ 1957 נסוג צה"ל מהרצועה. קודם לכן פורקה ההיאחזות.  שנים רבות נשמרה פרשת התיישבות זו בסוד בהוראת הצנזורה הצבאית של צה"ל.

אם הופרו זכויות יוצרים על ידי שימוש בתצלומים, קטעים אודיו-ויזאוליים ו\או אחרים באתר, ההפרה נעשתה בתום לב. נודה לכל מי שיודיע על טעותנו ונתקנה באופן מיידי.