ההיסטוריה של גוש קטיף
תק"פ-תרפ"ט 1800-1929: קהילה מתחדשת עם ראשית הציונות


   בשנת תקצ"א, 1831, כובש את ארץ-ישראל השליט המצרי איברהים באשה (פחה) ושולט עליה 9 שנים. בשנת תקצ"ה, 1835 ציווה אברהים באשה לפרק את מבנה בית-הכנסת שבראש התל ולבנות באבניו מצודה בעיר מג'דל, היא אשקלון של היום. שרידי הקהילה היהודית של עזה שהתגוררו בחברון - ובראשם משפחת קאשטיל - חשו לעיר, לקחו עמם את הדלתות המקושטות של בית-הכנסת ושבו לחברון, שם הוצבו הדלתות בבית-כנסת "אברהם אבינו". בתמונות של ביכנ"ס זה מלפני שנת תרפ"ט נראות הדלתות ניצבות בפתח בית-הכנסת.

   פחות ממאה שנים אחר-כך, בפרעות שפרעו ערביי הארץ ביהודים בשנת תרפ"ט, נשרף בהכנסת אברהם אבינו ונחרב כליל. דלתות העץ היפהפיות נעלמו ולא ברור אם נשרפו או נשדדו. מכל מקום זכר לא נותר מהן.

   מתי בדיוק החלו יהודים שבים לעזה? התשובה לא ברורה. יצחק בן-צבי במאמר שפירסם בעיתון "דבר" בט"ז כסלו תש"ג (נובמבר 1942) מספר ששמע שכבר בשנים תר"ל-תרל"ב 1870-72 ישבו בעזה יהודים. במקום אחר הוא כותב שמתיישביה הראשונים היו שני יהודים מערביים שבאו לקנות את צמח החנדל - מין אבטיח פרא שפריו קטן ומר מאד אך הוא מתאים לתעשיית התרופות - הגדל בסביבה זו. (עוד נראה כיצד המסחר בחנדל הפך להיות כה פופולארי בקרב יהודי עזה). יחיאל בריל, עורך עיתון "הלבנון" - העיתון העברי הראשון בארץ-ישראל - שביקר בעזה בשנת תרמ"ג 1883 מספר שהישוב חודש בשנת תרמ"ב 1882:  "בשנה שעברה התיישבו בה ארבע משפחות מבני מאלה אשר העפילו לעלות מנגב רוסיא לאה"ק - מספר בריל - האנשים האלה היו בארץ מולדתם סוחרים או סרסורים ויעלו לאה"ק להיות לעובדי אדמה...  בעברי ברחובות העיר עברתי ברחוב אחד הנקרא 'חארת אל יהוד' (רחוב היהודים) והכרתי על מזוזות פתחי הבתים המקום אשר מזוזה היתה קבועה בו. גם ראיתי את המקום אשר עמד שם ביהכנ"ס של היהודים, ועתה בונים שם נזירי הקאתולים בית מקלט להם. בין האבנים שמצאו החופרים ליסד את הבית ראיתי אבן שיש כעין עמוד וחקוקה עליה המלות האלה: 'המלאך הגואל אותי מכל רע יזכני לעלות לירושלים'...".

 
 דלתות בית הכנסת אברהם אבינו

 בית נסים אלקיים בעזה


     בשנת תרמ"ה, 1885, יזם זאב קלונימוס ויסוצקי, מראשי חובבי-ציון ברוסיה (וסוחר התה המפורסם ששמו מתנוסס על שקיות תה עד היום) הקמת גרעיני התיישבות יהודיים עירוניים בערים ערביות בארץ.

   הגרעין שיצא לעזה היה הגדול מכולם. בראשו עמדו אברהם חיים שלוש ונסים אלקיים, בנו של ר' משה אלקיים - מראשי הקהילה ביפו. אליהם הצטרפו ראשי המשפחות שהיו סוחרי שעורה וחנדל וישבו ביפו, בתוכם אליהו ארווץ, משה ארווץ, אברהם ארווץ, עזר ארווץ - שכולם היו נתינים בריטיים - וכן חכם יוסף יאיר, חכם דוד עמוס, זליג רבינוביץ, צבי שטרומליץ, קסטל, ארביב, גואטה ומאיר גבאי. בשנת תרמ"ז - סוף שנת 1886 - כבר היו בעזה למעלה מ-30 משפחות.

   היישוב בעזה - שהיה דתי מאד - החזיק שני שוחטים, רב שהיה מלמד גם בתלמוד תורה, בית קברות משלו ומקווה טהרה.

   בחודש מרס 1917, במלחמת העולם הראשונה, כשהלכה החזית והתקרבה לעזה, גירשו התורכים מהעיר את כל תושביה, יהודים מוסלמים ונוצרים כאחד. וכך מתאר זאת סופר המושבות משה סמילנסקי בספרו "זכרונות": "גם אי אלו משפחות יהודים היו בעזה. עוד מתחילת המלחמה נפוצו זה בכה וזה בכה. ורק שלוש משפחות נשארו עד לגירוש. האחד מהם לא שכח מסורת אבותיו: את רכושו לא יכול להציל, אבל שלושה ספרי-תורה הציל עמו מתוך המהפכה..."




 משפחת מרגולין בעזה  בית ספר שמשון בעזה



   אחרי המלחמה, בתחילת שנת תר"פ, 1919, החל מתחדש טיפין טיפין היישוב היהודי בעזה. עם חידוש היישוב היהודי חודש גם בית-הספר היהודי שנקרא באותן שנים בשם המתאים כל-כך לבי"ס עזתי - "שמשון". בשנת 1927 מנתה כל הקהילה היהודית בעזה 50 איש בלבד.  הסיבות הכלכליות היו אלו שגרמו לדילדול הישוב היהודי בעזה. רשימה בעיתון "דבר" מיום ה' ניסן תרפ"ז, 7/4/27, על עזה מספרת כי "כיום ישנן בעזה כ-50 נפש יהודים. ביניהם 4 עובדים במקצוע הרפואה, 2 שענים, חייט, 2 גננים ומורה, בעל מלון, חנווני שהוא גם השוחט (בנו של נסים אלקיים ששימש גם כשוחט של הקהילה - ח.ה.) בעל ריחיים (שהוא כזכור אליעזר מרגולין - ח.ה.) טלפוניסטן, 2 גננים אצל הממשלה וכד'. בית-הספר הוא מטעם ועד החינוך.

   ומוסיף בעל המאמר: "למרות ההשתדלות הרבה והרצון מצד עסקנים להרבות את הישוב העברי כאן - הדבר אינו מצליח ביותר. היצר התל-אביבי תוקף את רוב המתיישבים והם עוזבים את המקום".

  בחודש אב תרפ"ט, אוגוסט 1929, חולצו יהודי עזה מפוגרום של ערביי העיר, בזכות משפחה ערבית, משפחת א-שאווה, והובאו לת"א. בא הקץ על הקהילה היהודית בעזה. כל הניסיונות בשנים שאח"כ לחדש את היישוב היהודי בעיר עלו בתוהו. עזה הפכה לעיר נקיה מיהודים.



אם הופרו זכויות יוצרים על ידי שימוש בתצלומים, קטעים אודיו-ויזאוליים ו\או אחרים באתר, ההפרה נעשתה בתום לב. נודה לכל מי שיודיע על טעותנו ונתקנה באופן מיידי.