ההיסטוריה של גוש קטיף
תשל"ז-תשמ"ג 1977-1983: פריצת ההתיישבות

   בכ"ב בשבט תשל"ז, 10 בפברואר 1977, אוזרחה היאחזות קטיף ונקראה נצר-חזני על שמו של שר הסעד מיכאל חזני ז"ל - מי שזכה לכינוי "אבי ההתיישבות הדתית" והיה מתומכיה הנלהבים של ההתיישבות בחבל. היה זה יישוב אזרחי ראשון בחבל עזה. ראש הממשלה רבין אומר בטקס: "זהו יום גדול למדינה ולהתיישבות, יום המסמל את ביסוס אחיזתנו באיזור, שמאז מלחמת ששת הימים נעשה לחלק בלתי נפרד מהמדינה וביטחונה". אחרי הטקס קבע רבין את המזוזה הראשונה על פתח אחד הבתים, יחד עם בנו של השר המנוח חזני.

   מראשיתו איפיין את נצר חזני פסיפס העדות. דווקא בתנועה המיישבת התקשו להבין את זה. הם היו רגילים למושבים על פי חלוקה עדתית: מושב של מרוקאים, מושב של עירקים, מושב של כורדים, ופתאום עולה גרעין שאנשיו הם מארבע כנפות הארץ. אחד עירוני מישראל, אחד מארה"ב, אחד מאילת, אחד מניו-זילנד ושלושה או יותר מצרפת. זה היה כור היתוך מאד מעניין, שהצליח בזכות ההכרה המשותפת שהמטרה היא משותפת.

   רק מעטים מהם היו עם רקע חקלאי, דבר שגרם לא פעם לצרות צרורות.

   הנוף היה מלהיב ומשעמם: דיונות חול למלוא רוחב העין - ו-11 דונם חממות, בתוספת 5 דונם של מטעי מנגו ואבוקדו.

   בימים הראשונים לא היו בבתים טלפונים, והקשר היחיד עם העולם החיצוני היה במכשיר הקשר של "מוטורולה" דרך המועצה האזורית עזתה. גם מרפאה לא היתה במקום, והאנשים נסעו לבדיקות בחן-יונס, או בעזה - למרפאה ולרופא צבאי כמובן - או במועצה האזורית עזתה. כל ההודעות מהמרפאות, כולל כמובן אלו של תוצאות בדיקות ההריון, היו מתקבלות דרך המוטורולה של היישוב. אפשר לנחש כמה קשה היה לשמור בסוד ידיעה שנשמעה בכל מערכות הקשר ביישובים, למסור לפלונית אלמונית שהבדיקה "חיובית". וכך, מהחודש הראשון כל המושב ידע שהיא בהריון.

   המושב הבא היה גני טל - מושב עובדים של הפועל המזרחי, שהחל את דרכו בקיץ תשל"ז 1977, עם גרעין של 10 משפחות שהחלו את דרכם בכפר דרום. בקיץ תשל"ח 1978 הצטרפו 17 משפחות נוספות והחלו את דרכם יחד עם הגרעין המייסד את דרכם במושב קטיף .  ב-8 באוגוסט 1979, עלו המתיישבים ליישוב הקבע. המקימים היו בוגרי צה"ל, הנח"ל וישיבות ההסדר. מרבית התושבים עסקו בחקלאות .

  בשנת תשל"ח 1978 עלול לקרקע מתיישבי המושב השיתופי קטיף, יחד עם הגרעין הראשוני של מושב גני טל. שני הגרעינים התגוררו יחד במושב במהלך שנה שלמה. הגרעין התפרק ורוב חבריו התפזרו ביישובי הגוש. בט"ו באב התשמ"ה (1985) עלה אל אדמת קטיף גרעין "שלהבת" שמנה 10 משפחות ומספר רווקים, במטרה ליישבו מחדש כמושב שיתופי. בשנת התשנ"ב (1992) פתח מושב קטיף את שורותיו לקליטה קהילתית בנוסף לקליטה שיתופית. מבחינה חברתית חיו שתי הקהילות (השיתופית והקהילתית) באגודה קהילתית החיה בשיתוף ובהרמוניה, תוך פעילות חברתית-תרבותית ותורנית . מושב קטיף מנה למעלה מ- 60 משפחות, כ-330 נפש, מתוכם 220 ילדים ובני נוער .

   בשנת תשל"ט, 1979, הוקמה המועצה האזורית חוף-עזה. לראשונה קיבלה ההתיישבות היהודית מעמד מוניציפאלי עצמאי. המועצה הובילה את פיתוח הגוש בכל רבדיו – התיישבותי, חקלאי, תיירותי, כלכלי ועוד.

   מושב גדיד עלה על הקרקע בשנת תשמ"ב (1982). במושב התגוררו למעלה מ-60 משפחות. מושב גדיד היה מושב עובדים, שלא כמו בשאר הישובים החקלאיים בחבל קטיף, נבנו החממות בסמוך לבתי המתיישבים ולא מחוץ לאזור המגורים. שטחי חממות נוספים הוקמו מאוחר יותר סביב המושב בשל הגידול בשטחי החממות למשפחה. כמו- כן פעל במקום "מפעל ליצור תמציות צמחי מרפא" של משפחת ברבי.

    אחרי עקירת חבל ימית החלה תנופת בניה בחבל עזה, כפיצוי על העקירה. בכ"א בטבת תשמ"ג, ינואר 83, נערך טקס ההכרזה על נוה-דקלים כיישוב - עם הנחת אבן-פינה וחנוכת בית-הספר. נווה דקלים היה הגדול בישוב גוש קטיף והיווה המרכז עירוני, המוניצפלי והחינוכי לכל תושבי הגוש. ביישוב היו המוסדות המרכזיים והשירותים הניתנים לתושבי הגוש - משרדי המועצה, שירותי דת ובריאות, בתי ספר, ישיבות, אולפנא ומוסדות חינוך נוספים, ומרכז מסחרי ואיזור תעשיה .

    בקיץ תשמ"ב, אולי ככפרה על חורבן ימית, היה גוש-קטיף מצוי בתנופת בניה לא רגילה. בנוה-דקלים, שהחל מתפקד למעשה כמרכז-אזורי. החלה בניית בית-הספר, ועבודות יישור הקרקע נכנסו להילוך גבוה, לשם הקמת מבני מגורים במקום. המועצה החלה מפעילה לחצים על המוסדות לזרז את הקמת איזור התעשיה. לתנופת הבניה בישובים אחרי פינוי סיני עזרו גם - הבתים עצמם. שעה שהדחפורים הרסו את חבל ימית, נותרו במושבים רבים מבנים טרומיים רבים, חלקם אפילו חדישים עוד לפני שימוש. במשרד השיכון החליטו שאת המבנים הללו אפשר לנצל בישובים החדשים. הם פשוט פירקו אותם והביאו אותם למצבור גדול ליד כרם שלום. מעין "בית-קברות" למבנים בימית ששימשו בסיס להקמת מושבי גוש-קטיף. בזכות המצבור הזה הוקמו 153 יחידות דיור במכה אחת בנווה דקלים. התחושה ש"יש בתים מוכנים ואין בעיה" פירנסה את הרצון העז לנצל את המצבור הזה להקמת ישובים חדשים. זו היתה התנופה הראשונה. מאוחר יותר נבנו גם המושבים גדיד וגן-אור מהמצבור הזה.  

     יעברו שנים עד שמישהו יעשה את החשבון ויגלה שבסופו של דבר זו לא היתה מציאה גדולה, שעלות השיפוצים של המבנים, כולל האינסטלציה, לא היתה הרבה יותר זולה מאשר אם היו מקימים מבנים חדשים.

     אבל הבתים הללו איפשרו את הגידול במספר המתיישבים – 250 נפש בתוך חודשים ספורים. 23 משפחות נרשמו כמועמדות לנוה-דקלים, 20 משפחות ומספר רווקים לעצמונה - שאנשיו החליטו להישאר בגוש-קטיף - ועוד כ-50 תלמידי הסדר. כשאושרה נקודת הקבע לעצמונה, שתיקרא תחילה קטיף ז', הושלם שיבוץ הגרעינים לכל יישובי הגוש: כפר-דרום לגדיד, נצרים לגן-אור, מורג לבדולח ועצמונה לקטיף ז'.

   היישוב אלי סיני הוקם אחרי עקירת חבל ימית על-ידי גרעין מתיישבים - חלקם מפוני חבל ימית וחלקם משאר יישובי הארץ, כ-15 ק"מ דרומית לאשקלון . במקום התגוררו כ-85 משפחות, שהן למעלה מ-350 תושבים. מרבית האוכלוסייה עסקה במקצועות חופשיים .

   מושב בני עצמון עלה על הקרקע בפיתחת רפיח בשנת 1978 כתגובה ציונית להסכמי "קמפ דייויד", ובמגמה לעצור את העקירה שם. לאחר עקירת חבל ימית עבר לחולות גוש קטיף. לאחר כמה אתרי נדודים הגיעו ליישוב הקבע. בראשיתו היה הישוב עצמונה מושב שיתופי, לפני מספר שנים עבר הישוב תהליך הפרטה על פיו שייכות כל המשפחות לאגודה הקהילתית ו-30 משפחות הישוב שייכות למסגרת השיתופית. בין שני הגופים הללו היתה קיימת הרמוניה מלאה ועזרה הדדית. בעצמונה התגוררו למעלה מ- 95 משפחות, שהן למעלה מ- 700 נפשות .

   בשנת תש"ם אוזרחה היאחזות נצרים בידי גרעין גן-אור. בשנת תשמ"ג חזרה נצרים להיות היאחזות, אחרי שחברי הגרעין, בוגרי ישיבות הסדר ובני-עקיבא, הקימו את מושב גן-אור, מושב עובדים של הפועל-המזרחי, בגוש-קטיף. במושב התגוררו יותר מ-50 משפחות שהתפרנסו ברובן מחקלאות חממות (ירק עלים וירקות) ומקצתן מיזמות פרטית שונה ומקצועות חופשיים. הגרעין היה בתחילה בנצרים, לפני שעבר ליישוב הקבע בגוש-קטיף.

   באותה שנה קם גם כפר-ים - ישוב קטן של תנועת "אמנה" על חוף הים ממערב לנווה-דקלים, ומכאן שמו . היישוב הוקם בתחומו של כפר נופש נטוש של קציני הצבא המצרי על ידי שתי משפחות. בהמשך הצטרפו עוד שתי משפחות.

אם הופרו זכויות יוצרים על ידי שימוש בתצלומים, קטעים אודיו-ויזאוליים ו\או אחרים באתר, ההפרה נעשתה בתום לב. נודה לכל מי שיודיע על טעותנו ונתקנה באופן מיידי.